רות עזריה צללה לעומק טיפול הוואטסוּ של אהובה קורן שגיא וחזרה עם סיפור מרתק, תערוכת ציורים, מופע מחול והרבה תובנות על הקשר בין התורה, המים והחיים

 

ממש במקביל לטביעתו של אחי, גיליתי דווקא שאותם מים כואבים, שואבים והרסניים הפכו להיות מרפאים, מזככים ומטהרים. המים משככים כאבים, מרגיעים, עוטפים, מלטפים ומכילים. הם שייכים לחיים עתיקים, לחיים ברחם ולחיים שלנו עכשיו

אמרתי לעצמי שכמו שלמדתי עד כה תורות שונות - הפעם אלמד על היהדות, שהרי כאן עוד לא הייתי

כשאני מול הדף החלק אני פוגשת בחוסר הוודאות, ואז אני מניחה עליו כתמים נושמים אווריריים. את הכללים לציור למדתי אצל תרצה אמן ואותם אני מלמדת בשיעורי תנועה: נשימה, נוכחות והתבוננות.

 

היריון. הוורידים כואבים. הגב משווע להפחית מהנטל הכפול של לסחוב את עצמי ולסחוב את העובּר. אני מקבלת מחברתי שירה שובר לוואטסו. "וואט-מה?!" אני שואלת, "טיפול של שיאצו במים. לכי, לכי", היא אומרת. מסתבר שיש דברים שצריך לנסות על רטוב. אני מגיעה לבריכה בפעם הראשונה, ומגלה את אהובה בתוך המים. היא מניחה לרגליי מצופים, שואלת כמה שאלות ומתחילה בטיפול.

וואטסו היא שיטת טיפול להפגת מתחים וכאבים באמצעות תנועות מתיחה ולחיצות בבריכת מים חמימים. את השיטה המציא הארולד דל בשנת 1982 במעיינות החמים של קליפורניה, ארצות הברית. בזמן הטיפול אהובה יכולה להחזיק בראש בלבד ולהניע איתו את כל הגוף. היא לוחצת על נקודות בידיים, ברגליים, בגב ועוד - ומשחררת. אהובה מזמזמת נעימות מתפילת הימים הנוראים ומשירים שונים, והזמזומים נכנסים היישר לתוך הנפש. במשך הטיפול, בזמן המועט שעולות בי מחשבות, אני חושבת שכך מרגישים בידיים של א-לוהים, ותוהה איך אישה שאני לא מכירה מצליחה להביא אותי למקומות כל כך רוחניים. כשאני יוצאת מהבריכה אני מגלה את אהובה ברכבה עם... כיסוי ראש. "אז יש לנו את אותה עטרה", היא אומרת ונוסעת ומשאירה אותי לחפש ולגלות את המעניין שבה.

כשאני שבה לעבודתי לאחר חופשת הלידה אני מתאמצת למצוא אותה. משהו בה נראה לי מיוחד. לאחר שמצאתי את מספר הטלפון שלה, מבלי לדעת אפילו את שם משפחתה, אני מבקשת לראיין אותה. היא עדיין לא כל כך מבינה על מה, אבל מציעה שניפגש בתערוכת ציורים שלה שמוצגים בהיכל שלמה. לתערוכה הגישה אהובה ארבעה ציורים והיא הצטערה מאוד שאת התמונה הרביעית האוצרת לא הציגה. "זו תמונה שמתארת את טביעתו של אחי בים לפני אחת עשרה שנים, היא גדולה מאוד ותלויה אצלי בסלון באורח קבע", היא מסבירה ונשימתי נעתקת מהידיעה שמקום הטיפול של אהובה, המים, הוא אותו היסוד שלקח את אחיה.

 

ממדיטציה להתבודדות

אהובה מציירת בשיטה שבה רובד אחרי רובד נוספים קווים וצבעים. כך גם במהלך הריאיון אני חושפת עוד פרטים שאולי היא אפילו לא חשבה לציין. החיים של אהובה הם הים והמים. על חוף הים בחיפה, העיר בה גדלה, שיחקה מטקות, ושם הפכה לשחיינית מקצועית. במשך השנים למדה אמנות יצירה באוניברסיטת חיפה, חינוך גופני במגמה ימית במכון וינגייט, קונטאקט, אימפרוביזציה ותנועה אותנטית באקדמיה למוזיקה ומחול, ותרפיה במגע. כמו כן היא הגיעה לחגורה שחורה באמנות הלחימה אייקידו.

אהובה נולדה לפני חמישים ושבע שנים למשפחה דתית, אך בגיל עשרים וארבע החליטה לחזור בשאלה. "באותו הזמן בעטתי בהלכה, הייתי במקום מאוד קיצוני. בבית לא היה כלום מבחינה רוחנית, מלמלנו את הקידוש, ביצענו את כל הטקסים אבל הנפש שלי חיפשה. אני תמיד אומרת שאת הקב"ה לא עזבתי. הייתי חילונית פרועה ומכיוון שהייתי בחיפוש עצמי מתמיד ותמיד שאפתי לחיות חיים עם תודעה פנימית גבוהה עשיתי זאת בדרכים ניואייג'יות", מסבירה אהובה ומציינת רשימה ארוכה של בתי ספר ללימודים מיסטיים שונים ונחשבים שלמדה בהם לאורך השנים.

למה את מתכוונת במילים "חילונית פרועה"?

"הרשיתי לעצמי הרבה דברים בשם החופש הקיומי. היום אני יכולה להרגיש צער אבל אז זה היה אורח החיים. כיום אני יודעת שאני יכולה להיות עם חירות אבל לא להיות פרועה במובן השלילי ולהיות עם גבולות התורה, תורת חיים".

נקודת המפנה הייתה כשהתחילה לעבוד בבית המדרש למחול ב'סיהרא'. "דבורה נוב הייתה מביאה את החומר הרוחני ואני הייתי מחברת את זה לתנועה מעשית. שם התחברתי לפנימיות התורה. למעשה זה התחיל עוד שנה קודם לכן", היא נזכרת. "אחת הבנות נסעה לאומן והיא אמרה לי תכתבי 'פתקא', אז כתבתי. בנוסף לכך היא נתנה לי משהו למסור לחברה שלה. כשפגשתי את אותה חברה ומסרתי לה את מה שהתבקשתי למסור, התחברנו והתחלנו ללמוד את ליקוטי מוהר"ן יחד. לפתע הכול התחבר, אני לעצמי ולתורות של רבי נחמן, זה פשוט גרם לי להתרחבות הלב. ואז החלטתי לעזוב. לעזוב את הקבוצה של המדיטציה, לעזוב את בעלי, אבי שלושת ילדיי, וללכת לחקור את היהדות".

בקיצור, לחזור בתשובה.

"לא, לא חשבתי שאחזור בתשובה, אלא החלטתי שאתעמק בתוך האוקיינוס הזה של היהדות. אמרתי לעצמי שכמו שלמדתי עד כה תורות שונות - הפעם אלמד על היהדות, שהרי כאן עוד לא הייתי. מאז שעזבתי את הקבוצה של המדיטציה עזבתי את שאר התורות, ולאט לאט פחות ופחות פתחתי את הספרים ואת הקלפים ולמעשה מאז לא נגעתי בהם".

הצמא של אהובה היה גדול. תוך זמן קצר היא רכשה והקשיבה לחמישים קלטות של הרב יובל הכהן אשרוב ושמעה שיעורים של הרב ארז משה דורון. "שלוש שנים למדתי, עד שנלקחתי בציציות ראשי לאומן. בכלל לא התכוונתי ללכת", היא מעידה. שם שמרה שבת בפעם הראשונה מזה עשרים וארבע שנה. "כאשר חזרתי לארץ ובאתי הביתה חשבתי שמעתה אשמור שבת, אבל רגע לפני שנכנסתי עמדתי ליד הדלת ואמרתי לעצמי: אני לא הולכת לעשות מהפכות, יש לי שלושה ילדים (בני עשרים וארבע, עשרים ושתיים ושש עשרה וחצי - ר"ע) שלא רגילים לאורח החיים הזה. החלטתי לשמור שבת כן, שבת לא. עשיתי זאת במשך חצי שנה עד שהנפש שלי לא יכלה יותר לעמוד בכך".

איך הילדים קיבלו את זה?

"אני זוכרת את הרגע שהודעתי לבן שלי שלא אוכל לקחת אותו יותר למשחקי כדורגל בשבת. היו צעקות והתמרמרויות אבל אחרי שלושה-ארבעה ימים הכול שקט".

לפני ארבע שנים הכירה אהובה את בעלה רון שגיא, גם הוא חוזר בתשובה. "הפעם כשאני מלמדת ב'הללו' אני כבר מביאה את החומר ממה שלמדתי בשבת עם בעלי או ממשהו שקראתי בעצמי ואת זה אני משליכה לתנועה. בעבר אם הייתי במצב רוח ירוד הייתי קוראת שירים של המשורר הסוּפי ג'לאל א-דין רומי ומתעוררת מזה רוחנית. היום אני אלמד תורה, אתפלל או אתבודד. זה שיח שלם. אני מרגישה איך התורה חסרה לי למרות שאני לומדת עוד ועוד. אני מגלה שזה עולם, זה הרבה יותר ממה שדמיינתי ומעניין שהשתמשתי בדימוי של אוקיינוס, שהוא כמו מים, שיש בהם עומק ודברים נסתרים ממש כמו התורה".

מכיוון שראיתי את אהובה בלי כיסוי ראש אני מעזה לשאול אותה על ההחלטה לכסות את השיער הג'ינג'י שלה על כל המשתמע מכך. "בהתחלה פחדתי להיראות דוסית, אז קניתי כובעים שונים - כובעי צמר, כובעי גמדים ארוכים. פחדתי מהמראה שלי מכיוון שהייתי פריקית. אך בשבת שלפני החתונה קיבלתי שני כיסויי ראש ומישהי לימדה אותי את הקשירה ומאז רק קיבלתי מחמאות. מאז ברור לי שזה הולם והעיקר שיש לזה סיבה".

 

בעין הסערה

כשאני בביתה של אהובה, היא נוגעת בציורים הרבים שתלויים בסלון מבלי לפחד שמא יתקלקלו. בעבורה הם יצורים חיים, לא דוממים. "את רואה את הציור הזה?" היא מראה, "בהתחלה חשבתי שהוא כך, אבל חמש דקות אחרי שגמרתי לצייר אותו הפכתי אותו. החיים שלי ערים ותוססים. כשאני מול הדף החלק אני פוגשת בחוסר הוודאות, ואז אני מניחה עליו כתמים נושמים אווריריים. את הכללים לציור למדתי אצל תרצה אמן ואותם אני מלמדת בשיעורי תנועה: נשימה, נוכחות והתבוננות. כל העת צפות צורות שונות.

"כשציירתי את התמונה הזו", היא מצביעה על תמונה כחולה של מים ובתוכם כתם לבן, "ניסיתי להשקיט את הסערות. לאט לאט התגלתה דמות רכה, אוורירית, מעורפלת ומלאת הוד. אחרי הַשהיה קלה זיהיתי את הדמות המרחפת עם נשמתו של אחי שטבע שנתיים קודם לכן תוך שחייה הרפתקנית של מעשה שגרה וגופתו לא נמצאה".

כיצד בחרת בטיפול במים כשאח שלך טבע בהם? לכאורה יכולת לכעוס עליהם.

"האמת היא שזה היה ממש באותה תקופה, אבל אף פעם לא שאלתי את עצמי את השאלה הזו כי אני כל כך מחוברת למים. המים הם חלק ממני וזה שאח שלי מת מטביעה לא קשור לאהבה הנצחית שלי למים. כשהתחלתי ללמוד את הטיפול במים, ממש במקביל לטביעתו של אחי, גיליתי דווקא שאותם מים כואבים, שואבים והרסניים הפכו להיות מרפאים, מזככים ומטהרים. המים משככים כאבים, מרגיעים, עוטפים, מלטפים ומכילים. הם שייכים לחיים עתיקים, לחיים ברחם ולחיים שלנו עכשיו.

"אני לא אדם שנושא כאבים באופן פעיל. כשכואב לי כואב לי, אבל אחר כך אני יכולה לעזוב את זה. אני נתונה לרגע. אח אחר שלי, נחמיה פרידקס, גם הוא נהרג, במלחמת יום הכיפורים. בעודו חובש פצועים צלף סורי פגע בו היישר ברקה. נשארנו אני ואמי לאחר שאבי נפטר שנה וחודשיים אחרי טביעתו של אחי".

איך נושאים את כל העצב הזה?

"סערת רגשות היא תמיד מנת חלקי, גם כשאני באפֵלה אני זוכרת שזה מהלך לצאת מהחושך אל האור, להחליט מה להשאיר ומה לוותר. דווקא בגלל כל מה שעברתי בחיים שלי החלטתי להעלות מופע שנקרא 'תערוכתנועה', במילה אחת. הרעיון הוא מתוך הבעל שם טוב הקדוש שבפסוק 'אלה תולדות השמים בהִבראם' את המילה בהבראם הוא מפרש בה', בחמש, בראם. הוא מונה חמש תחנות שאדם עובר בחייו: צער, קבלת הצער באהבה, ישועה והודיה. כל אדם עובר את התחנות האלו והוא יכול להיות בתחנה שונה בכל נושא ונושא. בהופעה אני מביאה את הציורים ורוקדת תוך כדי. כמו כן משולב בה סרט שעשו עלי שנקרא 'לגעת במים'. בסיום המופע אני עורכת סדנה באלתור ריקוד המתאימה לכל אישה".

 

מים חיים

כתוב על הפלייר שלך "אין מים אלא תורה".

"זה נכון", היא מחייכת, "בשבילי המים הם ישועה. כשהופיע מאמר בירחון 'חיים אחרים' על הוואטסו - תוך שבוע הייתי בקורס. תמיד אני אומרת שאם הרולד דל לא היה ממציא את זה אני הייתי ממציאה את זה. מאז לא היה שבוע שלא הייתי במים. קשה לתאר את החוויה העוצמתית שאנשים עוברים במים. אני יכולה לספר על עצמי שאני כמטפלת פשוט נמצאת שם באופן מלא, חם, אוהב ומכיל. הרבה פעמים אני עושה עבודה פנימית עם עצמי, כי כל מטופלת מגיבה אחרת. יש נשים שמתנגדות בהתחלה, לפעמים אני נתקלת בגוף לא משוחרר ולפעמים בגוף שדווקא רוצה להביע את עצמו".

"הטיפול הזה הוא לא רק טיפול רפואי של שחרור שרירים, עבודה על חוליות ומבנה השלד", מדגישה אהובה. "אני גם מרגישה אם יש מתח נפשי. אם המטופלת מתמסרת - היא יכולה לקבל המון אופציות תנועתיות. ישנה גם שיטת טיפול שנקראת הילינג דאנס, ובה אני מצלילה את המטופלת ורוקדת איתה בתוך המים. התנועה הזו מעוררת תהליך ריפוי פנימי. זאת שיטה שטובה לבעלי מוגבלויות גופניות שרוצים לחוות חופש תנועתי או לנשים שרוצות לטפח כושר תנועתי. היתרון הוא שבמים אפשר לצעוק מבלי שישמעו אותך בחוץ, זהו פורקן רגשי גדול שאי אפשר לעשות בטיפול רגיל. ב"ה זכיתי גם לראות אישה שלאחר שנים רבות של ציפייה לילד נפתח רחמה. כמובן שאני לא משייכת את זה אליי, אלא רק לקב"ה ולמים שהוא נתן".

"אין ספק שהטיפול במים נוגע ברבדים עמוקים", מסכמת אהובה בחיוך, "ממש כמו התורה".

​